#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קצו. 1) מנין שמצות הנשרפים שריפת נשמה וגוף קיים 2) מהיכן היתה אפשרות ללמוד שריפה ממש וכיצד נדחה? 	"1) לרב מתנה אתיא שריפה שריפה מעדת קרח. לרבי אלעזר אתיא שריפה שריפה מבני אהרן.<br>2) א. מפרים הנשרפים. ונדחה שיש יותר דברים משותפים בין מצות הנשרפין לשריפת בני אהרן או עדת קרח שכן אדם מאדם, חוטא מחוטא, נטילת נשמה מנטילת נשמה אבל שריפת פרים אין בהם נטילת נשמה שכבר הן שחוטין, דבר שאין בו פיגול מדבר שאין בו פיגול, ואילו לפרים הנשרפים דומה רק ששניהם מכשיר הכשר מצות המקום ושניהם דבר שנוהג לדורות. והתוס' (ד""ה שכן) תמהו מדוע לא אמרה הגמ' שגם שניהם מכפר <sup>סח</sup>. ועוד כתבו (בד""ה ונילף) דה""ה דהמ""ל משום ואהבת לרעך כמוך ברור לו מיתה יפה. ב. לרב מתנה מבני אהרן ולרבי אלעזר מעדת קרח דסבירא להו שהיתה שם מיתה ממש. ונדחה דאמר קרא ואהבת לרעך כמוך, ברור לו מיתה יפה.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סח.  והר""ן תירץ דעדת קרח ובני אהרן נמי לא נפקי מכלל מכפר, כשריפת ב""ד שמיתתן מכפרת להם, והתם בפרק נגמר הדין הוא דאמרינן מכפר, לאפוקי משחוטי חוץ, דודאי לא מכפר הוא אלא מחייב.</span>"	סנהדרין נב.		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	קצז. מה נדרש מהפסוק ואיש אשר ינאף את אשת איש אשר ינאף את אשת רעהו? 	"איש פרט לקטן <sup>סט</sup> אשר ינאף את אשת איש פרט לאשת קטן, ופירש רש""י להשמיענו דקטן אין לו קידושין, והתוס' (ד""ה פרט) כתבו דאיצטריך קרא במייעד לבנו קטן או בן ט' שבא על יבמתו וס""ד דכיון שמדאורייתא רמיא קמיה ליחייב עלה משום א""א, קמ""ל. אשת רעהו פרט לאשת אחרים <sup>ע</sup>, ופירש רש""י להשמיענו שאין קידושין לגוי ומכאן נלמד לכל מקום <sup>עא</sup>.<span style=""font-size: 12pt !important; color: #504f4b;"">
<br>סט.  כתב הר""ן דמיירי בבן ט' ויום א' שהוא פטור והאשה חייבת א""נ דדרשינן איש פרט לקטן ולפטור אף האשה ומיירי בקטן פחות מבן תשע שנים ויום אחד.
<br>ע.  כתב הר""ן שי""א שמרעהו ממעטים גם אשת ישראל שגוי בא עליה וי""א שאינה מתמעטת מרעהו, ולכו""ע הגוי חייב.
<br>עא.  והר""ן הקשה על פירוש רש""י דודאי לא פטרו אשת גוי משום שאין לגוי קידושין בה, שאע""פ שאינה נקנית לו בכסף נקנית לו בבעילה, דבעולת בעל יש להם, אלא שגזירת הכתוב הוא לפטור את ישראל משום דכתיב אשת רעהו, אבל בבן נח לא נאמר רעהו.</span>"	סנהדרין נב:		
